דעות

רופאים, הישארו רופאים - השאירו את העיסוק במשפטים למשפטנים

רפואה מתגוננת? במשורה: רופאים חייבים ללמוד ולעשות רפואה נכונה וטובה על פי שיקול דעתם וידיעתם המקצועית ולא לחשוב, בשעת העשייה הרפואית, מה כבר קבע או מה יחליט בית המשפט בנדון

לידה (צילום: אילוסטרציה)

מן המפורסמות כי בכל הנוגע לתביעות משפטיות שעניינן אחריות מקצועית של רופאים, קיימת מלחמה בין הרופאים כציבור לבין המשפטנים כציבור. כעורך דין וכרופא מזדמן לי לעתים קרובות לדבר לפני רופאים בסוגיות של רפואה ומשפט ובעיקר על תביעות ברשלנות רפואית שעצם התיוג של רופא כ"רשלן" מעלה באופן מיידי לכל רופא את הסעיף ואת לחץ הדם ובצדק.

ברם, אין מנוס לפי שעה, והרופאים צריכים לקבל כי השפות של שני המקצועות הרפואה והמשפט שונות בתכלית ואין דרך להוציא את המילה "רשלנות" מהלקסיקון, שכן כך מופיעה בספר החוקים בפקודת הנזיקין (אגב, אין סעיף מיוחד לרופא אלא סע' 35-36 לפקודה עוסקים ברשלנות של כל משלח יד אחר). כדי לזכות את הניזוק בפיצוי, יש הכרח למצוא "אשם" ודרישת הרופאים לעבור לשיטת ה-NO FAULT  לא תקרה מסיבות שלא כאן המקום לפרטן. לכן, עיקר הדיבור עם הרופאים הינו הבנה בגדול של "הראש המשפטי" וכיצד ניתן להפחית את הסיכון שייתבעו.

לאחרונה, בכינוס של לשכת עוה"ד בפנל שדן במומחים רפואיים המתמנים על ידי ביהמ"ש, ישב רופא אורטופד שגילה שליטה בפסקי דין שאותם ציטט, ואין לו נגיעה לניהול סיכונים למשל.  אני לעומת זאת "מטיף" תדיר לרופאים להישאר "רופאים" ולהשאיר את העיסוק במשפטים למשפטנים שזו אומנותם. המסר שהייתי רוצה להעביר הוא כי הרופאים לא צריכים להפוך את עורם ואת המהות של מקצוע הרפואה ולא להיכנס לסוגיות המעסיקות את בתי המשפט. די לו לרופא אם יחזור ויקרא את הטקסטבוק של המקצוע בו הוא מתמחה שלא לדבר על הג'ורנלים השוטפים.

לתמיכה בדברי אני מעלה על נס רופא מיילד בירושלים שבנסיבות מאד מיוחדות, בנוכחות סימנים למצוקה קשה של העובר במהלך לידה, מצב שדרש חילוץ בהול שלו, סיים מיידית את ההריון בניתוח קיסרי על אף סירוב היולדת לעבור ניתוח. בסיומה של הרצאה שנשאתי במסגרת החוג לרפואת העובר בנושא "על מה תובעים אותנו", שאלתי את הגניקולוגים שישבו באולם כיצד היו נוהגים במקרה שכזה. רק כמחצית מהנוכחים הרימו ידם שהיו נוהגים במקרה דומה כפי שפעל הרופא המיילד בירושלים. כמחצית מהרופאים המיילדים שנכחו באולם היו נמנעים מלנתח ללא הסכמה של היולדת ועל אף מצוקת העובר הקשה, ולא היו מסתכנים באישום של תקיפה פלילית או בתביעת נזיקין בעוולה של העדר הסכמה מדעת. לעניות דעתי, שומה היה על כל רופא לנהוג על פי מצפונו וידיעתו המקצועית ולחלץ העובר בניתוח, שכן בידיעתם היה שבמידה ולא יילדו את העובר באופן בהול, סיכויו טובים למות או להיוותר עם נזק מוחי ניכר. באותה מידה אני סבור שרופא במחלקה לרפואה דחופה או בנסיבות אחרות, הסבור שחולה זקוק לבדיקה אבחנתית - גם אם מדובר בבדיקה יקרה - יבצע את הבדיקה הדרושה לדעתו לחולה באותו זמן, ואת החישוב הכלכלי - חשוב ככל שיהיה - ישאיר להנהלת בית החולים או להנהלת הקופה .

בשל הרצון להרבות ידע והשכלה שייתכן, או לדעת רבים, ללא ספק, תביא ללומד ידע וכוח מקצועי נוסף בעבודתו השוטפת, סדרי העולם התהפכו משהו. והנה אנו עדים למצבים שבהם עורכי דין לומדים "רפואה", לדוגמה בקורס "רפואה למשפטנים" (במסגרת הפקולטות לרפואה ולמשפטים באוניברסיטת תל אביב). אלה המשפטנים המתמחים בנזיקין ובביטוח, המתעדכנים בפרקטיקה הרפואית הנוהגת ובקנה המידה לקביעת נכות. עורכי דין זקוקים לידע הרפואי להעמקת המקצועיות שלהם בשל היותם מנהלים תביעות "רפואיות", אם זה ברשלנות רפואית או להוכחת נזקי גוף מול חברות הביטוח  בתאונות דרכים או עבודה), משרד הביטחון (נכי צה"ל) או ביטוח לאומי (נכות מעבודה ונכות כללית).

הרופאים לא נשארו "חייבים" ובאותו בית ספר לרפואה בתל אביב לומדים רופאים בקורסים שונים "משפטים". שם הם מעמיקים בפסיקת בתי המשפט כמו בקורס לניהול סיכונים המנוהל על ידי חברה לביטוח המייצגת את הרופאים בתביעות רשלנות.

הרעיון של "ניהול סיכונים ברפואה" נולד כידוע אצל מבטחי הרופאים, שמטרתם היתה להוריד את מספר התביעות על ידי העלאת בטיחות החולים, ועל ידי כך להקטין את הסיכון הכלכלי של חברות הביטוח. זו הסיבה שבכל המוסדות הרפואיים קיימות מחלקות לניהול סיכונים. באחרונה פורסמה גם תכנית הכשרה משפטית המיועדת לרופאים, ביוזמת האגודה לרפואה ומשפט בשיתוף הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

בנסיבות המתוארות דומה כי "העולם ההפוך" הזה, בו עורכי דין לומדים "רפואה" והרופאים "משפטים", הינו עובדה קיימת. אך מהו הגבול? האם כלל ציבור הרופאים המטפלים ביום-יום בחולים - החשופים אמנם לתביעות רשלנות מקצועית אך עיסוקם העיקרי אינו בשום אופן ניהול סיכונים - ראוי שישתלמו במשפטים? האם יעמיס הרופא על מוחו הקודח, בעידן בו ישנה התפוצצות של מידע מקצועי רפואי, גם פסקי דין? עד כמה חשוב מקצועית לרופא מה קבעו שופטים נכבדים ככל שיהיו בסוגיה רפואית מסוימת שנחלקו בה המומחים מטעם הצדדים? האם כשייתקל הרופא במקרה המסוים יפעל מקצועית בהתאם לקביעה המשפטית ויעניק טיפול שונה ממה שנתן עד עתה?

דומה , לפחות בעיני, שהתשובה לשאלות אלו הינה שלילית באופן גורף. מדוע? כי רופאים ככלל חייבים ללמוד ולעשות רפואה נכונה וטובה על פי שיקול דעתם וידיעתם המקצועית ולא לחשוב, בשעת העשייה הרפואית, מה כבר קבע או מה יחליט בית המשפט בנדון.

ואולם, במה דברים אמורים? מתי הרופא לא צריך להשקיע ב"משפטים"? נראה לי כי בכל הנוגע לנושאים הנוגעים לרפואה "נטו". כאשר רופא עוסק ב"רפואה טהורה" טוב לו שיישאר "רופא". רוצה לומר, כאשר מדובר בהכרעה של ביהמ"ש על פי עדויות המומחים שהעידו בפניו, למשל באיזה סוג של אנטיביוטיקה ראוי היה לטפל בתובע או באיזו גישה (קדמית או אחורית) היה על כירורג עמוד השדרה לבצע דקומפרסיה של חוט השדרה הצווארי, בנסיבות בהן נגרם נזק לתובע. במקרים ברורים אלה של החלטות מקצועיות, גם אם יקבע השופט נכבד ככל שיהיה, שכך צריך היה או לא צריך היה לנהוג, הקביעות הללו אינן אמורות בשום צורה להעסיק או להדאיג את הרופא, וצריך להיות מובן שינהג כראות עיניו המקצועיות ועל פי הידע הקיים בספרות המקצועית באותה עת.

ברם, ייתכן מאידך שההתייחסות תהיה שונה, וכן יהיה רצוי לרופא להיכנס במידה זו או אחרת לעולם המשפט, מתי? בכל הנוגע לסוגיות משפטיות הדנות ברפואה "ברוטו". לדוגמה, כשביהמ"ש עסק בנהלים בהנחיות פנימיות, בנושאים כגון מהי חובת הגילוי של הרופא כלפי החולה שהוא עניין ההסכמה לטיפול רפואי, בעניין הרישום בגליון הרפואי או בעלויות כספיות. אמנם בכגון אלה, על אף שעסקינן במתקן רפואי, ברופאים ובאחיו , אך מהבחינה המשפטית – למורת רוחם של הרופאים - לא מדובר מבחינת המשפט ברפואה נקייה (נטו). בנושאים אלה נוח יותר לשופט להחליט ולקבוע עבור הרופא, שכן סבור כבודו כי לא מדובר ברפואה טהורה (נטו), כפי שהדגמתי לעיל. כאן מדובר בסוג של אדמניסטרציה, של ניהול, שבה השופט, כשגלגלו לפתחו סוגית נוהל מסוימת, אינו מרגיש - ובכל הכבוד-פחות מקצועי מאשר הרופא - כדי להורות לו כיצד ל"דבר" עם החולה או מה לומר לו כדי לקבל הסכמתו לטיפול, על אף שהמשפט מודע לכך שהוא פולש מעט (או לסברת רבים מהרופאים, פולש ממש) למגרש לא שלו.

בנסיבות כגון אלו האחרונות, חשוב אולי יהיה לקבוע כי לרופאים כן צריכה להיות הבנה מסוימת במשפט הרפואי. ייתכן אפילו ואולי הכרחי לציבור הרופאים שיחשפו לפסיקה, לעולם המשפט ולרוח הנושבת מפסקי הדין. באופן זה יכינו ולו משהו את עצמם כיצד להימנע מתביעות.

ציבור הרופאים ככלל, ובפרט אלה מהם העוסקים בניהול סיכונים, מסכימים כי לפסיקת בתי המשפט בתביעות רשלנות מקצועית ישנה תרומה למשל בנושא הרישומים הרפואיים. הם גם יסכימו אני מניח, ככלל, כי החשיבות הרבה ל"רישומים" וכפועל יוצא מכך לעניין בטיחות החולה בדיסציפלינות הרפואיות השונות. חברים כירורגים בארץ ובארה"ב טוענים באוזני מפורשות כי החשיפה שלהם בפורומים שונים לתביעות ברשלנות רפואית גרמה להם להיות כירורגים "יותר זהירים". כיצד הדבר בא לידי ביטוי? הם מדייקים יותר ברישום דו"חות הניתוח, מקדישים מעט יותר זמן ומשקיעים מחשבה ברישום המעקב, כותבים דיון מנומק יותר בגליון הרפואי באשר להחלטות השונות שקיבלו עבור החולה, כן או לא לבצע בדיקות מסוימות, עובדה ש"הכריחה" אותם לשוב ולשאול עצמם "מה היה לנו?" ולעתים בעקבות כך "לחשב מסלול מחדש". הם גם מצאו עצמם מדברים יותר עם החולה ובני משפחתו על המתרחש ובכלל נעשו "נחמדים" יותר. כפי שציינתי לעיל, בין הרופאים כגוף לבין המשפטנים כגוף, קיים מתח, ואולי מתח רב מדי, ואולי בל אחטא בשפתי, אצל חלק מהרופאים קיימת אף עוינות למשפטנים ולמערכת המשפט.

ניתן לומר ככלל, כי במידה ועורכי הדין "יתרחקו" מהרופאים, תשתפר לאין ערוך איכות החיים של אלה המטפלים בחולים. ברם, רפואה מתגוננת במשורה, הבנת הרופאים באספקטים משפטיים במידה, יתרמו  לרפואה טובה יותר ולהפחתה של מקרי הרשלנות, וכפועל יוצא תגבר בטיחות החולה.

(המאמר פורסם לראשונה ב"עצמאיטון" - ארגון הרופאים העצמאיים של מכבי שירותי בריאות)

נושאים קשורים:  דעות,  חדשות,  עו"ד אבי רובינשטיין,  רשלנות רפואית,  ניהול סיכונים,  פסקי דין
תגובות
אנונימי/ת
27.03.2019, 10:59

כל הדברים הנאמרים כאן נכונים בתנאי שהשופטים היו עושים את מלאכתם נאמנה ושופטים על פי אמות הצדק. אבל זה לא המצב, פעמים רבות (והם אפילו לא מתאמצים להסתיר זאת) חשוב להם לפצות את הצד החלש והנפגע (גם אם הוא נפגע רק כ shit happens), וכיוון שאין כאן שיטת no fault (ואני לא מסכים איתך בנקודה הזו, אם רוצים ניתן לעשות הכל, כולל שינויי חקיקה מתאימים), הדרך היחידה לפצות היא להטיל את האשמה על מישהו.
זה נכון שלרופא אין אפשרות לדעת כיצד יפסוק בית משפט, אבל הדרך היחידה שלו להפחית את הסיכויים לפסיקה לרעתו , נוסף על רפואה מיטבית, היא להביא בחשבון שהעניינים ישתבשו בכל מקרה. ואז לנסות לשער באילו מהחלופות אם העניינים ישתבשו יש פחות סיכוי לבוא אליו בטענות. ברוב המקרים זה יוביל לרפואה מתגוננת.

אנונימי/ת
27.03.2019, 20:44

הכתוב חרות בלוחות הברית

אנונימי/ת
28.03.2019, 06:23

מסכים עם אנונימי. עיקר הבעיה היא השופטים, ולא המשפט. רופא במדינת ישראל, גם אם נהג כשורה, יורשע במערכת המשפט משיקולים הזרים לצדק וחוק. בלי קידום חקיקה לno fault לא נצליח לשפר את רמת הרפואה מרפורה מתגוננת יקרה לרפואה נכונה ויעילה

27.03.2019, 20:15

בעולם משפט שבו ברוב המקרים קונים סיכון ולא מחפשים את הצדק ימשיכו עורכי הדין לחלוב את הרופאים והרפואה ולעטוף את החליבה בהסברים מלומדים. תביעות הרשלנות הן השקעה מובטחת מראש. תשואה בטוחה על חשבוננו - קבוצה איכותית, מסורה עם אמפתיה ויכולת נתינה לזולת.

אנונימי/ת
30.03.2019, 23:26

מסכימה בהחלט. את בית המשפט לא מעניינות העובדות הרפואיות, מעניין אותו פיצוי לאדם "סובל". היד הקלה על ההדק להאשים מישהו היא היוצרת את הרפואה המתגוננת ואת טופסי ההסכמה מדעת ההזויים שהרופאים מחויבים להחתים או שחברת הביטוח לא נסכים לייצג אותם אם וכאשר תגיע תביעה, גם אם שילמו את כל דמי הביטוח שלהם.
אולי במקום להרגיע את הרופאים יתחילו עורכי הדין להרגיע את המתלהמים התובעים.
וסליחה מכל אלו שבאמת נפגעו. גם בכם פוגעים כל אותם תובעי סרק עם עורכי הדין הרעבים שיעשו הכל, חוץ מהכרה בעובדות היבשות, כדי "לנצח". שימו לב בבקשה את מי בדיוק אתם מנצחים. את אלו שכשתצטרכו לא יעשו בשבילכם כדי שלא יתבעו אותם

אנונימי/ת
27.03.2019, 20:44

כתבה מעניינת, כתובה היטב, מאוד רלבנטית לעיסוק היומיומי של כל רופא. נכון שאין תשובות חד משמעיות לכל סיטואציה שעלולה לעלות, אבל בהחלט הכתבה מעלה שאלות חשובות ומעוררת מחשבה.

אנונימי/ת
27.03.2019, 20:45

מה מחפש עו"ד לתביעה ברשלנות רפואית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

27.03.2019, 20:45

אתה חיי בסרט
הרפואה נהרסת בשל ריבוי עורכי דין אשר מחפשים פרנסה בתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית. גועל נפש....

אנונימי/ת
19.09.2020, 02:58

טוב שלמישהו אכפת מהחולים

אנונימי/ת
27.03.2019, 22:21

ד״ר רובינשטיין,
מעניין איך הכתבה הנ״ל מתיישבת לצד הכתבה שכתבת בתחילת החודש (מלחמה ברשלנות באמצעות הליך פלילי), התבלבלנו...

אנונימי/ת
27.03.2019, 22:53

מודה ועוזב ירוחם

אנונימי/ת
27.03.2019, 23:28

רבים מגיבים בשחור ולבן. המציאות שונה. רוב הרופאים לא נתבעים בתביעות רשלנות. יש מיעוט שכן נתבע. מאחר וכולנו יודעים שרשלנות קיימת, ומאידך רופאים שמקצועיותם טובה והמקפידים על רפואה טובה ועדכנית אינם מעורבים בתביעות. נכון שיכול לקרות מקרה של אסון, אבל אם אינו נובע מרשלנות הניתנת להוכחה התביעה לא תצלח. לגבי כמה ניחן לסמוך בראית הרופא על השופטים ? התשובה בשאלה כמה ניתן לסמוך על הרופאים כשאתה מגיע לרופא בראיה של החולה . תביעות רשלנות הן הכרח וצודקות. איך לצמצם אותן ? להיות רופא טוב ונאמן לשבועה. אני ב 40 שנה לא נתבעתי כמו הרוב המוחלט של הרופאים במחלקתי לאורך תקופה זו. הדבר ניתן לביצוע.

אנונימי/ת
28.03.2019, 07:03

בתור אחד שהיה בצד של ניהול סיכונים והנהלה - אין לך מושג על מה אתה מדבר.
פשוט רוב התביעות מסתיימות בהסכם פשרה שלא מגיע לבית המשפט.
זה נכון שלרוב התביעות הן לא כלפי הרופא אלא כלפי המוסד (שיש לו כיס עמוק יותר) , אבל עדיין גם לתת עדות במשפט של תביעת רשלנות רפואית זה לא כיף במיוחד, ורוב הרופאים מעדיפים להימנע מכך. חוץ מזה - שהנהלת המוסד (שמעדיפה לא לשלם כסף בפשרות) דואגת להעביר את המסר גם לרופאים , שמתבטא בסוף ברפואה מתגוננת (גם אם הם לא אלה שנתבעים אישית).
גם נתקלתי במספיק מקרי תביעות שבהן מנהלי מחלקה ורופאים בכירים אמרו שזו תביעה הזויה, והם רוצים ללכת עד הסוף ועלות לדוכן העדים כי החולה קבל טיפול לעילא ולעילא , ואחרי פגישה או שתיים עם עורכי הדין של ענבל הם בעצמם לחצו ללכת לפשרה.

28.03.2019, 10:33

תגובתך מוכיחה שבניגוד למה שטוען דר רובינשטיין ( כתבה מאלפת), יש קשר רופף בלבד בין רפואה נכונה לבין תוצאות הדיון המשפטי, אחרת הנטייה לפשרה לא היתה כל כך נפוצה.
בעיה נוספת , וזאת הערה לאנשי ניהול סיכונים, היא שהיחידות לניהול הסיכונים עוסקות בעיקר בהגנה על בית החולים מפני תביעות ופחות בתחקירים ולימוד טעויות ותקלות על מנת לשפר את העבודה הרפואית.

אנונימי/ת
28.03.2019, 10:37

אכן יצחק פפו. בניגוד למה שטוען רובינשטיין יש קשר רופף בלבד בין רפואה נכונה לתוצאות הדיון המשפטי. לא ניסיתי לרמוז אחרת. לכן אני לא מסכים כלל עם רובינשטיין.

אנונימי/ת
28.03.2019, 08:21

"האמת מורכבת מדי בשביל שופט בשר ודם"... "אם היה יושב שם אפלטון או שופט שהוא מלך פילוסוף ויש לו הכושר לרדת למעמקי הנפש של האדם העומד בפניו... לא הייתי יכול להיות סנגור", יעקב וינרוט. וככל שאני נפגש עם מערכת המשפט מתחוורת האמת בקשר לבינוניות והשטחיות של המערכת המשפטית... (שלא לדבר על רמת כוח האדם המתדרדרת)

אנונימי/ת
28.03.2019, 09:16

ישנם ענפים ברפואה שבהם הרופאים צוברים כקבוצה יותר תביעות רשלנות מענפי רפואה אחרים. תביעות על הוולדות בעוולה בהם נתבעו רופאים מיילדים הם קצה הקרחון. בכירורגיה פלסטית אסתטית, בה לעתים הפער בין המציאות כפי שהיא, אותה מתבקשים ומנסים לשנות לבין הציפיות, פער זה עלול להיות גדול כשבר הסורי-אפריקאי ולא אחד משמש עילה לתביעות כאשר בעיני הרופא לא בוצעה כל עוולה ולא התקיימה כל רשלנות אבל בעיני המנותח/ת וחברותיו/ה יש "פשלה" כי אצל דוקטור פלוני, גברת אלמונית עברה את אותו הניתוח ו-"יצא הרבה יותר יפה".
כאשר זה מגיע למשפט וכבוד השופט פוסק מאות אלפי שקלים לתובעת - זו העוולה, לפחות בעיני הרופא שעשה הכל קשורה.
לא יעלה על הדעת שילד אשר הסירו לו נבוס בלחי ופיתח צלקת מעט בולטת יתבע את הרופא על אובדן היכולת להיות בעתיד דוגמן ויזכה לכמה מאות אלפי שקלים פיצוי כאשר כל רופא יודע שתוך כמה שנים הצלקת תשתטח, תדהה ולא תראה.
לדעתי הפתרון לכל העוולות שעושים לרופאים הוא לקבוע בחוק תיקרה לפיצויים.

אנונימי/ת
28.03.2019, 10:39

לא ניתן יותר לתבוע על הולדה בעוולה. לגבי שאר הדברים שכתבת - מסכים

אנונימי/ת
28.03.2019, 10:16

הכותב לא ציין גורם נוסף לריבוי התביעות לרשלנות- המטופלים שלעיתים רבות מחפשים לעיתים את הסיבות הכי מינוריות כדי לאיים בתביעת רשלנות וכך להרוויח כסף קל! זאת בשילוב ריבוי עורכי הדין שעוסקים בנושא מביא לרפואה מתגוננת

אנונימי/ת
28.03.2019, 10:38

אחת הבעיות העיקריות היא המעורבות הבלתי נסבלת , בעיני , של נציגי חברות הביטוח המבטחות את הרופאים במוסדות ההסתדרות הרפואית , ותחת הכותרת של שיפור הרפואה והגנה על רופאים דואגות קודם כל לעסקיהן., באמצעות הפחדה והכנסה של שיקולים משפטיים לעבודת הרופא.
האם המערכת בישראל מודעת לכך שלאחרונה בארה"ב ירדו הפרמיות לביטוחי הרשלנות ומספר התביעות?
האם אנו מודעים לסיבות לכך ( סיבות שעורכי הדין והמבטחים מתנגדים להכלתן בארץ) ?

אנונימי/ת
28.03.2019, 15:16

אני לא מסכימה עם מה שנאמר פה . רופאים הם ככלל אנשים מאד אינטליגנטיים ובמידה והם רוצים להעמיק יש לעודד אותם. אני גם רופאה, אני גם משפטנית, וגם לקחתי קורס בעיצוב בתים ואילוף כלבים כשרציתי על מנת להעמיק ולדעת יותר. זה הרגל טוב לדעת יותר , זה מוצג בכתיבה שלך כדבר רע.

אנונימי/ת
28.03.2019, 17:45

מילא בגדת בחבריך בעד בצע כסף-אבל לתת עצות שיגבירו לך את הפרקטיקה ולנו את הביטוחים?
מה קרה לך

אנונימי/ת
28.03.2019, 19:16

תמיד הלשון שלו עבדה לפני המוח

28.03.2019, 19:21

אמר דייג לדגים:״התעלמו מהרשת שפרשנו. פשוט תשחו יפה וישר״

29.03.2019, 12:38

אין ספק שרופא צריך להשאר במסגרות המוכתבות עעל ידי משרד הבריאות.
אין ספק שעורכי הדין לא יכולים להבין את עולמם של הרופאים ( תנאי עבודה, צורך בעדכונים , שחיקה ועוד).
אין ספק שהשופטים ״אשמים״ בנטייה לשפוט לטובת מטופלים . כל מי שעבר דיון משפטי חש בכך.
לכן רופא חייב להבין ולהגן על עצמו. בדיוק כפי שהחולים לומדים על מחלתם ובחלקם מנהלים אותם..
שינוי תפיסה בחקיקה ... . מתוך ההבנה שרופא עוסק במקצוע שבו יש צורך בניהול סיכונים ולכם גם ״רפואה מתגוננת״ ,ישנה , אולי, תרבות התביעה שתרומתם של בעלי עניין ( חולים גם עו״ד) רבה.
ממליץ לא להתמם. המוטיב הכלכלי הינו העיקרי באווירה של ״עליהום״ על הרופאים.

אין אמונה במערכת המשפט . הכול מכור

30.03.2019, 17:43

כל מילה נכונה וראויה להערצה. כל הכבוד!!

אנונימי/ת
19.09.2020, 02:59

כתבה חשובה. נושא חשוב ביותר